העיקרון של קש הוא פשוט מאוד. כאשר אנשים שואפים, הלחץ בתוך הצינור יקטן. כדי לאזן את לחץ האוויר, הלחץ האטמוספרי יאלץ את הנוזל בצינור לעלות. עם עצירת השאיפה נוזל הצינור צונח והלחץ חוזר לשיווי משקל. הייצור אינו היי-טק, והטכנולוגיה לא השתנתה הרבה. לגבי הרווח של הקש, הוא דל עוד יותר. למרות שכמה קשיות מעוצבות באופן ייחודי נמכרות במחיר גבוה, רוב הקשיות שאנו רואים מדי יום מונחות ישירות על המשקה או הקשיות המסופקים במסעדה. הם הולכים ישר ויש להם צורות מקוריות, שהן הזולות ביותר. באנגלית קש וקש הם אותה מילה, קש, לא פולשני, חד פעמי כאשר משתמשים בהם ורווחים דקים במיוחד.
יש יצרני קש מקומיים שחישבו חשבון. מחיר המכירה הממוצע של כל קש הוא 8 סנט, עלות חומרי הגלם היא 50%, עלות העבודה היא 15% עד 20% ועלות פחת הציוד והלוגיסטיקה עולה על 20%. הרווח הוא כ 10% בלבד. כלומר, אנו יכולים להרוויח רק 8 סנט לקש אחד שהוא 0.0008 יואן ", או במילים אחרות, אנו יכולים להרוויח יואן על מכירת 1,250 קש.
אבל אל תזלזל בתעשייה הזו. באופן גלובלי, צורכים כל כך הרבה קשים בשנה, באופן טבעי יש חברות שיכולות להפוך את זה לגדול יותר. באותה תקופה נשמעה אמירה ש"קצי העולם יוצאים מ- Yiwu ". לייווו, שהיה מפורסם בזכות סחורותיו הקטנות, היו יצרני קש רבים, ומוצריה נמכרו בכל רחבי העולם. אך לאורך השנים היו רק שניים או שלושה יצרני קש בייבו, כולל ילדים תאומים שהיוו 20% מייצור הקש בעולם.
לדעתו של לו ז'ונגפינג, ההגה של שונגטונג, הוא מחויב לתעשיית הקש, שהיא לחקות את אותם עסקים משפחתיים מערביים שרק ייצרו מוצר אחד במשך מאות שנים ושואפים להיות מושלמים. מוקדם יותר, ארגון התקינה הבינלאומי ISO בג'נבה, שווייץ, הוציא רשמית את התקן הבינלאומי ISO של "מפרט קש שתייה פוליפרופילן" ל 162 מדינות חברות ברחבי העולם. תקן זה פותח תחת הנהגתו של שונגטונג. חברה זו הפכה ליצרנית חוקי משחק בינלאומיים אמיתית.
על פי דיווחי החדשות, כיום יש לשואנגטונג שני שלישים מהפטנטים של תעשיית קש הפלסטיק העולמית, מה שהופך את הקשיות הקטנות לאלוף בלתי נראה עם שווי תפוקה שנתי של יותר ממאה מיליון יואן.
