יש דבר אחד, אמנם לא בולט, אבל הוא מופיע לעתים קרובות מאוד בסופיות של בנות. עברתם במעגל החברים שלכם. האם יש בנות שאוהבות לקחת כוס שתייה בסופי-ים האלה קלילים ושקטים? האם יש תמיד קשיות בגביע?
יש, כמובן, דוגמאות קיצוניות יותר. בשנתיים הקודמות דיווח "לה פיגארו" הצרפתי כי הדור השני של הסטודנטים הסינים העשירים בצפון אמריקה. ביניהם, בנות אוהבות לשתות יין אדום במחיר גבוה ולשתות בקש כדי להימנע מכתמת שיניים. מהלך זה ספג ביקורת כמרושע.
קש קטן הוא כיום הכרח לבני אדם. מרבית החלב, היוגורט והמשקאות בסופר מצוידים בקשיות. משקאות במסעדות ובתי קפה הם גם סטנדרטיים. נאמר שבני אדם צורכים מאות מיליארדי קש בשנה.
הקש במובן המודרני הומצא על ידי מרווין סטון האמריקאי בשנת 1888. במאה ה -19 אמריקאים אהבו לשתות יין ריחני קר. על מנת להימנע מחום בפה ולהפחית את קור היין, אנשים לא רצו לשתות ישירות עם פיהם, אלא במקום זאת שתו אותו עם קש טבעי חלול. אך הקשה הטבעית לא רק קלה לשבירה, אלא גם בעלת טעם ירוק ומעיק, שיחדור ליין וישפיע על הטעם. מרווין סטון, יצרנית סיגריות, לקח השראה מסיגריות ועשה קש נייר. כמובן, קש הנייר לא ישבר, ואין ריח מוזר של קש. אז אנשים משתמשים בו לא רק כאשר הם שותים בושם קל, אלא גם כאשר הם שותים משקאות מגניבים אחרים. כ"אבי הקשיות המודרניות ", ההמצאה של מרווין סטון אינה רק יעילה, אלא גם אנושית מאוד. העובי מספיק בדיוק כדי למנוע מהשתיינים לבלוע זרעי לימון.
כמובן שגם לקשיות נייר יש חולשות. אחרי הכל, הם עשויים מנייר, ואפילו עם שעווה כציפוי עמיד למים, הם לא כל כך עמידים. בהשוואה לקשיות נייר, קשיות פלסטיק אינן אטום בפני מים, יכולות להיות דקות יותר וקלות יותר ויכולות לייצר בעלות נמוכה יותר. והפלסטיק נישא במיוחד, ומאפשר לקשיות ליצור מגוון של צורות וצבעים מעניינים. לכן, קשיות פלסטיק סחפו את העולם. זו נחשבת המצאה נהדרת שבנוסף לנוחות השתייה, גם היא מפחיתה ביעילות את שכיחות העששת.
קש פלסטיק הוא פרי התרבות האנושית המודרנית. קש החיטה ששימש בעבר אמריקאים, וכן אותם גבעולי קנה חלולים, הם "קש ישן" ששימש את בני האדם הקדומים.
